קבלו את היוזמה הסעודית

מאת גרשון בסקין
12 מרץ 2007
הדפסה
שלח/י
ירושלים – ארבע שנים לאחר שהוצגה לראשונה, יוזמת השלום הערבית עוברת סוף-סוף למרכז הבימה. השמועות על מפגשים ועל משא ומתן לגבי היוזמה שמתנהל מאחורי הקלעים בין ראש הממשלה אהוד אולמרט והיועץ לביטחון לאומי של סעודיה, הנסיך בנדאר אבן סולטאן, קיבלו אישוש מהדיווחים כי הנסיך הסעודי מנסה לתקן את היוזמה כך שתהיה מקובלת יותר על ישראל.

שרת החוץ ציפי לבני הכריזה בעבר, כי ישראל אינה יכולה לקבל את היוזמה במתכונתה הנוכחית משום שהיא מזכירה את החלטת האו"ם 194, שהיא הבסיס לטענות הערביות לגבי זכות השיבה של פליטי 1948 לבתיהם בישראל.

ישראל גם מתנגדת להתייחסות הישירה של היוזמה לקווי ה- 4 ביוני 1967, בטענה המוצדקת שבמשא ומתן על הגבולות שהתנהל עם הפלסטינים כבר התקבל העיקרון של חילופי שטחים, ולכן אין סיבה לחזור לקווי 1967 המתעלמים מהמציאויות החדשות בשטח ומהאופי הבעייתי מאוד של הקווים האלה מבחינת ישראל.

למרות השמועות שבנדר מנסה לתקן את המסמך, מאוד לא סביר שהעולם הערבי יסכים לשנות את ההצעה, שכבר לובנה בין אינטרסים וכוחות שונים בעולם הערבי. אך הליגה הערבית תוכל להפוך את המסמך למושך יותר על-ידי שיווק יותר מוצלח שלו לישראל. ראשית, אפשר להכריז שיוזמת השלום הערבית היא "מסגרת, בסיס או מצע" לחידוש תהליך השלום, ולא להציגה כמסמך שיש לקבלו או לדחותו במלואו

פסגת הליגה הערבית שתתקיים בריאד בסוף החודש תוכל להחליט לשגר לכנסת ולמועצה המחוקקת הפלסטינית נציג רם-דרג, שיציג את הוזמה באופן ישיר לעם בישראל ובפלסטין. אירוע כזה יהיה זרז שישנה לחלוטין את האווירה הפוליטית סביב היוזמה מאז 2002.

מכיוון שהפוליטיקאים הישראלים התעלמו באופן כללי מהיוזמה, ראוי בהחלט לעמוד על יתרונותיה העיקריים ועל הסיבות לכך שכדאי לישראל לקבלה במהירות, כל עוד היא רלוונטית.

במארס 2002 התקבלה יוזמת השלום הערבית פה אחד על-ידי כל המדינות החברות בליגה הערבית. היא אושרה שוב פה אחד במפגש של ליגת המדינות הערביות בחרטום במאי 2006. היוזמה קוראת להכרה במדינת ישראל, לשלום מלא ולנורמליזציה ביחסים בין כל המדינות בליגה הערבית לבין ישראל.

להתייחסות לנורמליזציה ביחסים יש משמעות עצומה. צריך להבין, שרעיון הנורמליזציה ביחסים עם ישראל היה טאבו קבוע בתרבות הפוליטית הערבית מאז 1948. קריאה של הליגה הערבית לנורמליזציה היא לא פחות ממהפיכה פוליטית.

היוזמה קוראת גם ל"השגת פתרון צודק ומוסכם לבעית הפליטים הפלסטיניים, על-פי החלטת המועצה הכללית של האו"ם 194". זו הפעם הראשונה שמסמך ערבי משתמש במלה "מוסכם" בהקשר הזה. משמעות הדבר, שהנושא נתון למשא ומתן בין הצדדים. בסעיף המעשי הנוגע לפליטים, קובעת החלטת האו"ם 194: "הפליטים המבקשים לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יוכלו לעשות זאת במועד האפשרי המוקדם ביותר, וישולם פיצוי על רכושם של אלה שאינם בוחרים לחזור ועל נזק או אובדן רכוש, שהממשלות או הרשויות האחראיות צריכות לשאת עליו אחריות על-פי עקרונות הצדק או החוק הבינלאומי."

ההחלטה אינה קובעת שצריך לאפשר לכל הפליטים לחזור, והיא פותחת את האפשרות לאלה שאינם רוצים בכך לקבל תחת זאת פיצוי כלכלי. הסכם בין ישראל לאש"ף שיעניק לפליטים הפלסטינים פיצוי במקום שיבה בהחלט יענה על הדרישות של יוזמת השלום הערבית, ואינו צריך למנוע הסכמה ישראלית ליוזמה.

כדי להנות מיתרונותיה של ההצעה ישראל צריכה לאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית בגבולות שיהיו מקובלות עליה ועל אש"ף, עם בירה במזרח-ירושלים. אין ספק שצעד זה הוא אינטרס ביטחוני לאומי של ישראל. ישראל צריכה עדיין לפתור את שאלת חוות שבע עם לבנון ועם סוריה, ועליה לסגת מרמת-הגולן. ברור שהסרת איום המלחמה מהחזית הצפונית גם היא אינטרס בטחוני לאומי של ישראל.

פתרון הבעיות האלה הוא הדרך להשגת השלום. כעת, בעקבות יוזמת השלום הערבית, מהלכים כאלה לא רק יביאו שלום עם הפלסטינים, עם לבנון ועם סוריה, אלא עם העולם הערבי כולו. מחנה השלום שייווצר יתפרש ממרקש ועד בנגלדש. רק איראן תהיה מחוץ לאיזור השלום, אך כבר דווח שבביקורו האחרון בריאד, הביע נשיא איראן תמיכה בוזמת השלום הערבית.

כמעט קשה להאמין. כעת הגיע תורם של מנהיגי ישראל לפנות אל העולם הערבי ולומר "כן" בקול רם וברור. ממשלת ישראל צריכה לשלוח לפסגת הליגה הערבית את המסר, שהיא מקבלת את יוזמת השלום הערבית גם במתכונתה הנוכחית כמסגרת לחידוש תהליך השלום והמשא ומתן הדו-צדדי, שצריך להתחיל במהירות האפשרית. בהכרזתו על קבלת היוזמה כמסגרת, ראש הממשלה אולמרט צריך להכריז על נכונות לשאת דברים בפני פסגת הליגה הערבית. הקווארטט צריך להכריז על נכונותו ללוות את אולמרט לריאד ולסייע באירגון מיידי של ועידת שלום אזורית והשקה מחודשת של כל המסלולים הדו-צדדיים והרב-צדדיים שמטרתם להגיע להסכמים מלאים תוך שנה, בכל החזיתות.

לראשונה בתולדות המזרח-התיכון, האפשרות של שלום כולל אמיתי קרובה הרבה יותר למציאות מאשר לדמיון. ההזדמנות מונחת לפתחנו. אם נחמיץ אותה, לא נוכל להאשים במלחמה הבאה איש מלבדנו.

###

גרשון בסקין הוא מנכ"ל-שותף במרכז הישראלי/פלסטיני למחקר ולמידע (www.ipcri.org). המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות קומון גראונד (CGNews), ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org

פורסם במקור ב"ג'רוזלם פוסט" ב- 5 במארס 2007, www.jpost.com
הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.
 
 
 
 
"זה הישג בלתי-רגיל, אם תשאלו אותי... לגרום לכך [שערוצי תקשורת] יפרסמו מאמר של 'קומון גראונד', שלא לדבר על קריאה לחידוש המאמצים לפרשנות טקסטים אסלאמיים באמצעות 'איתיחאד' חדש. כולם רוצים לדעת איך להשפיע. CGNews פשוט הצליחו."

- שמיל אידריס, הממונה על משרד ברית התרבויות של האו"ם
 
 
 

It takes 200+ hours a week to produce CGNews. We rely on readers like you to make it happen. If you find our stories informative or inspiring, help us share these underreported perspectives with audiences around the world.

Monthly:

Donate:

Or, support us with a one-time donation.

 
 
 
מאמרים נוספים במהדורה
האמנם תפנית?
להתקדם בסולם ההזדמניות
להציל את הכלכלה הפלסטינית
ישראל: למה לא לחקור גם את ההזדמנויות
 
 
 
 
 
 
 
200+
 
 
# of hours per week to create one edition
 
 
8
 
 
# of editors in 6 countries around the world
 
 
30,000
 
 
# of subscribers
 
 
30
 
 
Average # of reprints per article
 
 
4,800
 
 
# of media outlets that have reprinted our articles
 
 
37,307
 
 
# of republished articles since inception
 
 
6
 
 
# of languages CG articles are distributed in
 
 
2000+
 
 
# of writers since inception
 
 
'

 

מאמרים נוספים במהדורה

האמנם תפנית? מאת מאמר מערכת של ה"ג'ורדן טיימס"
להתקדם בסולם ההזדמניות מאת הרב מיכאל מלכיאור
להציל את הכלכלה הפלסטינית מאת מוחמד סמחורי
ישראל: למה לא לחקור גם את ההזדמנויות מאת רוברטה פאן שופמן