תורה של ישראל

מאת אלון בן-מאיר
09 אפריל 2007
הדפסה
שלח/י
ניו-יורק – ממשלת ישראל צריכה לקבל את היוזמה הערבית משום שמוטלת עליה החובה המוחלטת לבחון כל אפשרות, גם אם דחוקה, לשים קץ לסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרכי שלום. ישראל יכולה לקבל את היוזמה הערבית ברמה העקרונית; וכל עוד היא מנהלת משא ומתן רציני, העולם כולו יהיה קשוב לחששות הלגיטימיים שלה.

אבל אסור ששום משא ומתן שהמשלה נכנסת אליו, ושום הסכם שלום שתשיג, יפגעו בשלושת הצרכים היסודיים של ישראל: 1) שמירה על הזהות היהודית של המדינה לאורך זמן. 2) הבטחת הביטחון הלאומי שלה ושלמותה הטריטוריאלית ו- 3) סיום מצב הלוחמה וכינון יחסים נורמאליים עם העולם הערבי כולו. שום אומה ערבית או מעצמה גלובלית אחרת אינם יכולים לצפות לעולם מישראל להתפשר על שלושת העקרונות האלה, כי הם הליבה של עצם קיומה.

קבלת היוזמה הערבית אינה סימן לחולשה; נהפוך הוא, היא מעידה על כוח. ישראל מעולם לא היתה חזקה יותר מבחינה צבאית או כלכלית. היא יכולה לקבל את היוזמה בכך שתכריז בגלוי ובאומץ על שלושת עקרונות היסוד שלה, ששום ממשלה ישראלית לא תוכל להתפשר עליהם ושום נמען רציני לא יוכל לשלול.

ראשית, שמירה על הזהות הלאומית היהודית: אני מאמין שהעולם הערבי הפנים את העיקרון שישראל לעולם לא תעשה או תקבל מרצונה משהו שפוגע בכל צורה או דרך בזהות הלאומית היהודית שלה. לכן, ישראל פשוט אינה יכולה לקבל כלשונה את החלטת האו"ם 194 משנת 1948, הידועה בשם "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטיניים.

על אף שמדינות או אירגונים ערביים מסוימים עדין מתעקשים על כך שישראל תקבל את עקרון השיבה, הרוב המכריע מדבר כיום, כפי שמציעה היוזמה הערבית, על מציאת פתרון צודק למצבם של הפליטים הפלסטיניים בהקשר של החלטות 194 ו- 242. בהקשר הזה, הכרה ישראלית במצוקת הפליטים והשתתפות במציאת פתרון צודק, לרבות יישובם מחדש בתוך המדינה הפלסטינית העתידית או מחוצה לה, וגם פיצוי מסוג כלשהו, יהוו בסופו של דבר פשרה שאפשר לקבלה.

למרות שישראל צריכה להכיר בבעיה של הפליטים הפלסטיניים, איש לא יוכל לכפות עליה התאבדות פוליטית על-ידי שינוי כפוי של ההרכב הדמוגרפי שלה, על-ידי יישום החלטה 194. בלי קשר למידת הרגישות של השאלה זו לגבי הפלסטינים, קיומה של ישראל כמקלט לעם היהודי תלוי לגמרי בהבטחת רוב יהודי בר-קיימא בתוכה.

שנית, הבטחת ביטחונה הלאומי של ישראל: קבלת היוזמה הערבית כרוכה בוויתור ישראלי על אדמות השקולות למאה אחוז של השטחים שנכבשו ב- 1967. אני אומר שקולות למאה אחוז, משום שכדי להבטיח גבולות בטוחים ולהתחשב בכמה עובדות מוצקות שנקבעו בשטח, תצטרך ישראל לערוך חילופי אדמות.

ישראלים רבים – ותומכי ישראל רבים עוד יותר בארה"ב ובמקומות אחרים – עדיין מזהים בין טריטוריה לביטחון לאומי. ההיסטוריה הוכיחה שרעיון זה שגוי לחלוטין. ארבעים שנות כיבוש לא חיזקו כהוא זה את ביטחונה של ישראל. אלה הטוענים שהנסיגות מדרום-לבנון ומעזה הפכו את השטחים האלה לזירות חדשות של אלימות נגד ישראל, מדברים במקרה הטוב בחוסר כנות. הנסיגה לא היתה שלמה, וגם לא בוצעה באופן העשוי לתרום לשיפור היחסים. נוסף על כך, הנסיגה משני האזורים לא נעשתה מרצון.

דרום-לבנון הפכה לשדה קטל עבור הישראלים, ואת הנסיגה מעזה דירבן התרחיש של הסיוט הדמוגרפי. שום אדם מפוכח לא יעלה בדעתו שמדינות ערב יעשו שלום בלי שהשטחים יוחזרו. ישראל צריכה שלום אף יותר ממדינות ערב או אפילו הפלסטינים; הם יכולים לחכות עוד מאה שנים, אבל הישראלים לא יוכלו לעשות זאת. בסופו של דבר יצטרכו הישראלים לבחור בין שלום לשטחים; הם לא יוכלו להחזיק במקל משני קצותיו.

שלישית, נורמילזציה של היחסים עם מדינות ערב והפסקת האלימות: תנאי המפתח השלישי הזה חשוב ביותר לישראל, כי בו תלויה כל תקווה ליציבות ולהתקדמות בעתיד. אין ספק, רק שלום כולל והפסקה מוחלטת של מעשי האיבה יכולים להציע לישראל את הביטחון המלא שהיא מבקשת. אמנם זה בדיוק מה שהיוזמה מציעה, אבל ישראל צריכה להצליח לתרגם את השלום בין ממשלות לשלום בין עמים, שבמסגרתו העם הערבי יפתח אינטרס משלו בשלום, וכך תהיה לו מוטיבציה לשמר אותו ולהגן עליו. כדי לקדם מצב חיובי כזה, מדינות ערב יצטרכו להוכיח שיש להן היכולת והרצון הפוליטי לרסן קבוצות קיצוניות כמו החמאס והחיזבאללה.

ישראל צריכה להבין שכתוצאה מהמלחמה בעיראק, התנאים הביטחוניים והפוליטיים במזרח-התיכון השתנו באופן דרמטי והם מציבים אתגר רציני על הסדר הגיאו-פוליטי הישן של האיזור. השאיפות האזוריות של איראן מדאיגות את המדינות הערביות הסוניות וגם את ישראל, וזה יוצר אפשרות לברית שלידתה בהכרח. העובדה שהיוזמה הערבית הוצגה שוב דווקא כעת אינה מקרית. המטרה העיקרית של המהלך היא להשיג שינוי יסודי בדינמיקה הפוליטית החדשה באיזור, על-ידי סיום הסכסוך הערבי-ישראלי. צירוף הנסיבות מציע לישראל הזדמנות שהיא אינה יכולה להרשות לעצמה להחמיצה.

הביטחון הלאומי של ישראל תלוי בחוסנה הצבאי והכלכלי, אך הישרדותה של ישראל כמדינה עצמאית, בטוחה וחופשית תהיה תלויה בסופו של דבר בתחכום ובתושייה של עמה ושל מנהיגיה, ובעקרונות המוסריים שעליהם מושתתים מוסדותיה.

הכיבוש משפיל את הנכבש ופוגע בצלם האנוש של הכובש. ישראל לעולם לא תממש את הפוטנציאל האמיתי שלה כל עוד היא ממשיכה להיות כוח כובש. רק על-ידי סיום הכיבוש תגשים ישראל את ייעודה ותהפוך "אור לגויים."

###

אלון בן-מאיר הוא מרצה ליחסים בינלאומיים במרכז ליחסים בינלאומיים של אוניברסיטת ניו-יורק. הוא מלמד קורסים במשא ומתן בינלאומי ובלימודי המזרח-התיכון. המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות קומון גראונד (CGNews), ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org

פורסם במקור ב"יונייטד פרס אינטרנשיונל" ב- 27 במארס 2007, www.upi.com
הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.
 
 
 
 
"זה הישג בלתי-רגיל, אם תשאלו אותי... לגרום לכך [שערוצי תקשורת] יפרסמו מאמר של 'קומון גראונד', שלא לדבר על קריאה לחידוש המאמצים לפרשנות טקסטים אסלאמיים באמצעות 'איתיחאד' חדש. כולם רוצים לדעת איך להשפיע. CGNews פשוט הצליחו."

- שמיל אידריס, הממונה על משרד ברית התרבויות של האו"ם
 
 
 

It takes 200+ hours a week to produce CGNews. We rely on readers like you to make it happen. If you find our stories informative or inspiring, help us share these underreported perspectives with audiences around the world.

Monthly:

Donate:

Or, support us with a one-time donation.

 
 
 
מאמרים נוספים במהדורה
עוד לא אמרנו די
ליישם את כלל הזהב
התקווה הפלסטינית הפכה לבת-ערובה
שבוע קדוש לכולם
 
 
 
 
 
 
 
200+
 
 
# of hours per week to create one edition
 
 
8
 
 
# of editors in 6 countries around the world
 
 
30,000
 
 
# of subscribers
 
 
30
 
 
Average # of reprints per article
 
 
4,800
 
 
# of media outlets that have reprinted our articles
 
 
37,307
 
 
# of republished articles since inception
 
 
6
 
 
# of languages CG articles are distributed in
 
 
2000+
 
 
# of writers since inception
 
 
'

 

מאמרים נוספים במהדורה

עוד לא אמרנו די מאת גלעד שר
ליישם את כלל הזהב מאת הרברט קלמן
התקווה הפלסטינית הפכה לבת-ערובה מאת סלאם פיאד
שבוע קדוש לכולם מאת ברנרד סבלה