הסיכונים היסודיים של החמצת יוזמת השלום הערבית

מאת הנרי סיגמן
30 אפריל 2007
הדפסה
שלח/י
ניו-יורק – רבים לא הבינו לאשורה א יוזמת השלום הערבית, ולעתים היא אף פורשה לא נכון במזיד.

היוזמה אינה מפת דרכים המציעה גישה של שלב-אחר-שלב להסכם בין ישראל לפלסטינים, והיא גם אינה דורשת מישראל לקבל מראש תנאים ערביים או פלסטיניים כאלה או אחרים. היא אינה מציגה מסגרת למשא ומתן לשלום מעבר למה שכבר פורט במפת הדרכים, שאותה מקבלת ישראל, לטענתה, במלואה: חזרה ישראלית לקווי הפסקת האש שלפני 1967 כבסיס למשא ומתן על תיקוני גבול, אם יהיו כאלה; מיקום בירתה של המדינה הפלסטינית במזרח-ירושלים; ופתרון לבעיית הפליטים הפלסטיניים.

משא ומתן על שלוש השאלות העיקריות האלה בהסדר הקבע אינו תנאי שהגו בדמיונם הסעודים או הליגה הערבית. אלה עקרונות יסוד למשא ומתן לשלום המקובלים על הכול, ואפילו הנשיא בוש ומזכירת המדינה קונדוליזה רייס הכריזו באופן חד-משמעי, שישראל אינה יכולה לשנותם באופן עצמאי.

בפברואר 2006, כאשר נשאלה מזכירת המדינה רייס מה תגובתה להצהרה של אהוד אולמרט, אז ראש הממשלה בפועל , כי ישראל רוצה לקבוע באופן חד-צדדי גבולות קבע, השיבה רייס: "איש לא צריך לנסות ולקבוע מראש, באופן חד-צדדי, את תוצאות הסכם הקבע. את זה יש לעשות בשלב הדיונים על הסדר הקבע." ביחס להתבטאותו של הנשיא בוש במכתב לראש הממשלה שרון ב- 14 באפריל 2004, כי הסכם הקבע יכיר "במציאויות החדשות בשטח, שהשתנו מאז 1967", אמרה רייס שישראל אינה יכולה לפעול בעניין הזה חד-צדדית, "באופן מוגדר מראש, המכתיב עובדות, שכן אלה נושאים למשא ומתן בשלב הקבע."

באופן מהותי, היוזמה הערבית מותירה את התנאים המדוייקים של הסכם השלום להחלטה של הצדדים. כל הסכם שיאפשר להם לסכם עסקה יהיה מקובל על המדינות הנותנות חסות ליוזמה. הן חוששות פחות מנדיבות יתר של הפלסטינים כלפי ישראל, מאשר מנוקשות מופרזת מצדם.

מנהיגים ערביים רואים על כן בבקשתו של אולמרט לקיים פגישה ש"תבהיר" את היוזמה הערבית, דרך להשיג נורמליזציה עם כל ארצות ערב מבלי לעשות בתמורה דבר למען הפלסטינים. על כך שיש מקום לספקנותם מעידה התרברבותו של אולמרט באחד הראיונות הרבים איתו שפורסמו בעיתונים הישראלים ערב חג הפסח, כי אם יצליח בדרישתו להיפגש עם מנהיגים ערביים, ישראל כבר תוכל לרשום לעצמה מידה ניכרת של הכרה מצד כל מדינות ערב. ולכן דחתה הליגה הערבית את בקשתו של אולמרט.

קבלת יוזמת השלום של הליגה הערבית על-ידי ישראל לא תגביל את יכולתה להגן על האינטרסים החיוניים שלה במשא ומתן עם הפלסטינים. פקידים סעודיים אישרו ב- 2002 שיוזמת השלום שלהם אינה שוללת תיקוני גבול קלים, בהסכמה הדדית, משני צידי הגבול שלפני 1967, למטרות ביטחון ועל-מנת לאפשר לישראל לכלול בשטחה ריכוזי אוכלוסייה גדולים בהתנחלויות הסמוכות לקו הירוק לשעבר. זה יהיה כרוך בלא יותר מאשר כ- 2 אחוז של השטח הפלסטיני תמורת שטח דומה בצד הישראלי של הגבול. ובאשר למיקום הבירה הפלסטינית במזרח ירושלים – גם זה לא ימנע ריבונות ישראלית על הכותל המערבי, העיר העתיקה והשכונות היהודיות במזרח העיר. הבהרה סעודית זו ליוזמת השלום אושרה על-ידי פקידים סעודים ואמריקניים בכירים ב- 21 בפברואר 2002 ("ארה"ב דנה בתוכנית סעודית למזרח-התיכון," טוד פורדום, "ניו-יורק טיימס", 22 בפברואר 2002).

הכרזתו של אולמרט בראיונות עמו ערב הפסח, כי לא יאפשר "ולו לפליט פלסטיני אחד" לחזור לביתו בתוך ישראל, היתה קשת-לב ומיותרת. אולמרט מודע לכך שגרסת היוזמה שאימצה הליגה הערבית דורשת הסכמה ישראלית לפתרון בעיית הפליטים. הוא גם יודע, שב- 2002 הליגה הערבית דחתה מאמצים של כמה ממדינות ערב לכלול עמידה על "זכות השיבה" ביוזמה, והיא עשתה זאת שוב במפגשה בריאד בפברואר שעבר.

התעקשותו של אולמרט על כך שתושמט מהיוזמה הערבית כל התייחסות להחלטת האו"ם 194 – שאין בה שום איזכור ל"זכות שיבה" פלסטינית – מכשילה מראש את המשא ומתן. אפילו פלסטינים המסכימים לכך שרוב הפליטים יצטרכו לחזור למדינה הפלסטינית, לא יסכימו להשמיט מהיוזמה איזכור להחלטה של האו"ם המכירה – גם אם באופן עקיף ביתר – במידה של אחריות מוסרית ישראלית לנישולם של הפלסטינים מבתיהם במלחמת 1948.

היסטוריונים ישראלים הוכיחו מעבר לכל ספק שאחריות כזו אכן קיימת. הכרה של ישראל באחריות הזו – גם אם היא מוצאת שבלתי-אפשרי מבחינתה להתיר שיבה של יותר ממספר סמלי של פליטים – חשובה לא פחות לפלסטינים מכפי שחשובה ליהודים הדרישה לא להכחיש את תולדות הרדיפות והדיכוי שלהם.

אין סיבות לדחייה הישראלית של היוזמה הערבית. אם לאחר ארבעים שנה של כיבוש, שתי אינתיפאדות והרבה סבל ושפיכות דמים בקרב פלסטינים וישראלים כאחד, אולמרט מוותר על ההזדמנות הזו להביא לנורמליזציה ביחסי ישראל עם העולם הערבי בכללותו, ההסבר היחידי לכך יהיה שבדומה לקודמיו בליכוד, שרון ונתניהו, הוא מאמין כי קיפאון בתהליך השלום המאפשר לישראל להמשיך בהתפשטות הטריטוריאלית שלה בגדה המערבית משרת את האינטרסים שלה יותר מאשר הסכם שלום. וארה"ב והקווארטט יצטרכו לתת את הדין אם ימשיכו לסייע ולהיות שותפות לטירוף הזה.

###

הנרי סיגמן הוא עמית בכיר ומנהל לשעבר בפרוייקט ארה"ב/המזרח-התיכון במועצה ליחסי חוץ, וכיהן יו"ר הקונגרס היהודי האמריקני. המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות קומון גראונד (CGNews), ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org

פורסם במקור ב"אל-חייאת" ב- 22 באפריל 2007, english.daralhayat.com
הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.
 
 
 
 
"הגיעו אלי שש פניות מאנשים שונים העובדים בשירות החדשות של 'קומון גראונד'. אני מקווה שסטודנטים ומומחים באוניברסיטה שלנו (אל-אזהאר), וגם אלה העוסקים בעניינים אינטלקטואליים כללים, יבחינו במאמץ המקופל בשאלות האלה, בעובדה שהם הוצגו רק לאחר עיון ואיסוף מידע נרחבים שיכולים היו למלא מדפים, ולאחר חשיבה סדורה מהסוג הקושר בין עובדות שונות ואינו עוסק באשליות, בזוטות ובקטנוניות ההופכות על פיו את מבנה הידע."

- השייח עלי ג'ומעה, המופתי הגדול של מצרים
 
 
 

It takes 200+ hours a week to produce CGNews. We rely on readers like you to make it happen. If you find our stories informative or inspiring, help us share these underreported perspectives with audiences around the world.

Monthly:

Donate:

Or, support us with a one-time donation.

 
 
 
מאמרים נוספים במהדורה
ירושלים: חזון למקום של שלום
ירושלים כפי שהיא צריכה להיות
גישה התיעצותית לפתרון הפער בין מנהיגים לציבור בזמן מו"מ
לקראת ששים השנים הבאות
 
 
 
 
 
 
 
200+
 
 
# of hours per week to create one edition
 
 
8
 
 
# of editors in 6 countries around the world
 
 
30,000
 
 
# of subscribers
 
 
30
 
 
Average # of reprints per article
 
 
4,800
 
 
# of media outlets that have reprinted our articles
 
 
37,307
 
 
# of republished articles since inception
 
 
6
 
 
# of languages CG articles are distributed in
 
 
2000+
 
 
# of writers since inception
 
 
'

 

מאמרים נוספים במהדורה

ירושלים: חזון למקום של שלום מאת אליס שלווי
ירושלים כפי שהיא צריכה להיות מאת רמי נסראללה
גישה התיעצותית לפתרון הפער בין מנהיגים לציבור בזמן מו"מ מאת נעמי חזן
לקראת ששים השנים הבאות מאת עמוס שוקן