ירושלים: מוקד סכסוך או בסיס להתקרבות?

מאת ג'יהאד אבו-זנייד
16 מאי 2007
הדפסה
שלח/י
ירושלים – אחת הערים העתיקות והמושרשות בתבל: במלים אלו אפשר לתאר את עירי היפהפיה, ירושלים - עיר שאת רישומה אני נושאת בתווי פני, בנימת קולי ובצעדי, מאז אותו יום בו גיליתי את צבע השמים, הגיתי את המלים הראשונות שלי ומצאתי את דרכי החוצה מן הבית, במבוך סמטאותיה המקסימות; ירושלים, העיר שמבוגרת ממני ב- 5000 שנה, העיר שגורמת לי להרגיש שההיסטוריה ההזו, הרצופה סכסוך ומחלוקת, היא המורשת שלי.

לאחר שהנשיא הפלסטיני המנוח חזר מהסבב השני של שיחות קמפ דייוויד ב- 2000, הסכסוך הסלים וירושלים הציתה סכסוך נרחב יותר שהחל להתגבש. המאבק הלאומי על ריבונות ומדינה העמיק והתרחב אל המקומות הקדושים, באופן המתעלם מהנוכחות, מהכבוד ומהשייכות האנושיים בעיר הזו, ומבטל את שייכותה של העיר הזו לאנושות ככלל. ישראל ומנהיגיה החלו לראות בריבונות על מסגד אל-אקצה בירושלים עניין שאי-אפשר לוותר עליו. הפלסטינים ראו בכך ניסיון לשנות את המציאות הדתית השוררת שם זה יותר מ- 1400 שנה. ליבוי העימות והפיכתו לסכסוך דתי מאיימים לנטרל את מקומה המרכזי הסמלי של ירושלים.

ירושלים מעולם לא דמתה לשום עיר אחרת על פני האדמה .זו העיר היחידה שבה אחים ובני-דודים הם אויבים שהחליטו להחרים את שארי בשרם ולדחוק אותם אל מאחורי שערי המוות. הם פנו לאבנים והפכו אותם לכלי משחית, במקום שישמשו כלים ליצירת עתיד טוב יותר. זו העיר היחידה על פני תבל הקדושה למוסלמים, נוצרים ויהודים. זו הסיבה לכך שבמשך זמן רב היתה מוקד למאבק בין מאמיני שלוש דתות קדושות, ולניסיון מתמשך לשלוט בה ולמנוע מאחרים להיות שם. לאחר מלחמת 1967 הצליחה התנועה הציונית לבסס את אחיזתה בירושלים וחתרה בשיטתיות למחוק את ההיבטים האיסלאמיים והנוצרים של אופייה, במטרה להפוך אותה, בדרכים שונות, לעיר יהודית לגמרי.

כזו היא העיר שבה למדתי את המלים הראשונות שלי, שבה צעדתי את צעדי הראשונים שלי ובה התעוררה הכמיהה הבלתי-פוסקת שלי. זו גם העיר של כאבי המתמשך, על כך שכוחות הכיבוש מקשים על חיי הפלסטינים בתוך החומות ההיסטוריות של ירושלים ובמקומות אחרים.

אני רוצה שהעיר תהיה שייכת לכולם. אני רוצה שתהיה חופשית, בלי כבלים. אני רוצה שתהיה שייכת לכל השפות ולכל העמים. אני רוצה שתהיה מקום האוהב ורודף צדק, מקום שאינו מפלה אותי בגלל צבעי, מראי או כתובתי. אני רוצה אותה בלי חומות של פחד.

כזו היא ירושלים, המקום שאני אוהבת, המקום שבחלומי יזין בבוא היום את האמונה, את האהבה ואת השלום בקרב האנושות כולה. ירושלים תוארה על-ידי כותב פלסטיני כ"מקום הקרוב ביותר לשמים והמקום העמוק ביותר על פני תבל. מקום שבו העוול לא יוכל להימשך, כי אלוהים בחר בו כמרכז לדתות שלו וכסמל לעונשו, שכן טמן בה את הרודנות."

השאלה היא כיצד נחזק את ירושלים כמקור לחזון של הרמוניה, חזון בונה של שיתוף פעולה לתועלת האומה הפלסטינית והאומה הישראלית, האומות הערביות והמוסלמיות, העולם הנוצרי והאנושות ככלל. המפתח מצוי בהחלת העקרונות הבאים:

1. הדרך לשלום מתחילה בירושלים, עירו של אלוהים על פני אדמות, עיר קדושה לכל הדתות האלוהיות.

2. ירושלים יכולה להיות בירתה של מדינה מאוחדת אחת, שבה כל האנשים חיים בשוויון, וכך תוכל להיות בירת ארצו של אלוהים, ארץ השלום ומרכז להפצת החזון של שלום אמיתי על פני אדמות. אם זה לא אפשרי, ירושלים יכולה להיות בירה מאוחדת של שתי מדינות, המייצגת את החלוקה הפוליטית בין ערבים ליהודים, ובמקביל סוללת את הדרך לעתיד פתוח על-ידי הבטחת גישה חופשית לעיר לבני האדם כולם.

3. הבה נקבע בין שתי הבירות גבולות פתוחים, בלי הפרדה ממשית. העיר הפתוחה מאפשרת מעבר של אנשים, סחורות וערכים בין שתי הבירות. אפשר להקים מחסומים שיטפלו בשאלות ביטחון באופן שאינו פוגע בעקרון הגבולות הפתוחים.

4. מעמד העיר הפתוחה הוא מרכיב יסודי בחיזוק מעמדה הבינלאומי של ירושלים והעצמתו. תיפקודים דתיים, תרבותייים, כלכליים וחברתיים הקשורים במעמד הזה יתנו תנופה לקידום העיר בתור בירה בינלאומית לאנושות, נוסף על היותה בירה פוליטית לשתי מדינות.

5. את העיר העתיקה אין לחלק, שכן היא חלק מפסיפס השייך לבני-האדם כולם. שני הצדדים צריכים להגיע לרמות גבוהות ביותר של שיתוף פעולה, כדי לחזק את מעמדה של העיר ואת תפקידה הבינלאומי. הבה נשים קץ למחלוקת דתית ולמאבק על שליטה, על זהותה של העיר ואופיה. הבה נחשוב על העיר הזו באופן כולל, כ"סמל מסחרי" משותף לשני הצדדים ולעולם ככללותו, שהוא ביסודו של דבר הכתובת למאמץ הזה ומי שירוויח ממנו.

6. הבה ונפעל לחיזוק הנוכחות הבינלאומית והאזורית של תרבות, דתות, מוסדות מחקר, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים אחרים, המתמקדים בלימודי סכסוכים ושלום ברחבי העולם.

7. הבה נבסס ערכים משותפים לשתי האומות על-ידי חיזוק המושגים של תרבות שלום, הבנה הדדית ודיאלוג בין עמים.

רודפי השלום, מנהיגי העולם, אוהבי האנושות, אלה הפועלים למען צדק חברתי וערכים אנושיים: עשו שלום בארץ השלום.

###

ג'יהאד אבו-זנייד היא נציגת ירושלים במועצה המחוקקת הפלסטינית, המייסדת והמנהלת של הוועדה המנהלית במרכז לנשים במחנה שועפאט (WCSRC) בירושלים הגדולה. המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות קומון גראונד (CGNews), ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org

פורסם במקור בשירות CGNews ב- 14 במאי 2007.
הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.
 
 
 
 
"זה הישג בלתי-רגיל, אם תשאלו אותי... לגרום לכך [שערוצי תקשורת] יפרסמו מאמר של 'קומון גראונד', שלא לדבר על קריאה לחידוש המאמצים לפרשנות טקסטים אסלאמיים באמצעות 'איתיחאד' חדש. כולם רוצים לדעת איך להשפיע. CGNews פשוט הצליחו."

- שמיל אידריס, הממונה על משרד ברית התרבויות של האו"ם
 
 
 

It takes 200+ hours a week to produce CGNews. We rely on readers like you to make it happen. If you find our stories informative or inspiring, help us share these underreported perspectives with audiences around the world.

Monthly:

Donate:

Or, support us with a one-time donation.

 
 
 
מאמרים נוספים במהדורה
תנאים של שלום
חולייה חסרה: הכרה בנרטיבים היסטוריים כחלק מתהליך שלום
כיצד נוכל לחיות יחד
ישראל אשמה חלקית
 
 
 
 
 
 
 
200+
 
 
# of hours per week to create one edition
 
 
8
 
 
# of editors in 6 countries around the world
 
 
30,000
 
 
# of subscribers
 
 
30
 
 
Average # of reprints per article
 
 
4,800
 
 
# of media outlets that have reprinted our articles
 
 
37,307
 
 
# of republished articles since inception
 
 
6
 
 
# of languages CG articles are distributed in
 
 
2000+
 
 
# of writers since inception
 
 
'

 

מאמרים נוספים במהדורה

תנאים של שלום מאת ישראלה אורון
חולייה חסרה: הכרה בנרטיבים היסטוריים כחלק מתהליך שלום מאת פול שאם
כיצד נוכל לחיות יחד מאת פואד אבו חאמד
ישראל אשמה חלקית מאת עמוס עוז