ברוקלין – אנו כותבים את המאמר הזה ב- 11 בספטמבר 2007, יום שנה שיש לו משמעות מיוחדת עבורנו. שנינו – הכומר חאדר אל-יאטים ומארשה קנרי – חברים במועצת המנהלים של "פרויקט דיאלוג," אירגון הפועל באזורים בניו-יורק המתאפיינים בריבוי אתני ודתי. בעיקר אנו מביאים את הדיאלוג לשכונות שם מהגרים חדשים ממוצא ערבי ומוסלמי חיים ועובדים לצד תושבים ותיקים ממוצאים אתניים שונים. אנו נעזרים בדיאלוג כדי לעזור אנשים ללמוד להעריך דתות ותרבויות שונות ולהתמודד עם עימותים בין הקבוצות השונות.
עבור שנינו – מארשה, אמריקנית יהודית-ישראלית, וחאדר, אמריקני פלסטיני-נוצרי – מאמר זה הוא ניצחון, שכן לא הרשינו למאורעות של ה- 9/11 ולסכסוך המתמשך בפלסטין ובישראל לזרוע בינינו מחלוקת. תחת זאת השתמשנו בסביבה הבטוחה של דיאלוג מתווך כדי להתמודד עם נושאים הגורמים סבל וייסורים רבים ולחלוק סיפורים הגורמים לנו לצחוק יחד. והנכונות הזו להתמודד עם ההבדלים בינינו באופן פורה וחיובי מפיחה בנו תקווה.
מארשה ייסדה את "פרויקט דיאלוג" באביב 2001, מתוך מודעות למתחים הגוברים בין יהודים לערבים ולמוסלמים בברוקלין. היא יזמה תוכנית מפגש בבית-כנסת מקומי שבה השתתפו יותר מ- 200 חברי קהילה. 85 מהם החליטו להצטרף למעגל הדיאלוג הראשון באותו חודש מאי.
במקביל פיתח חאדר, הכומר של הכנסייה הערבית הלותרנית "סלאם", קשרים עם מנהיגים מוסלמים ויהודים מקומיים באזור ביי רידג' – שכונה שחיים בה מהגרים ערביים ומוסלמים רבים. הוא עזר להקים כוח משימה שארגן אירועים של קירוב לבבות.
נפגשנו באחד האירועים האלה ומאז הצטרף האב חאדר למועצת המנהלים של "פרויקט דיאלוג." פרויקט זה מפעיל כיום שישה מעגלי דיאלוג המתמקדים במזרח-התיכון ותוכנית נוספת – "מדברים מעבר למחלוקות" – הנעזרת בדיאלוג כדי לגבור על החשדות בשכונות שבהן אוכלוסיה ערבית ומוסלמית חדשה מתערבבת עם קבוצות ותיקות יותר של איטלקים, אנגלו-סקסים, אירים, יהודים, נורבגים, אפריקנים-אמריקנים, אסיאתים ולטינים.
מודל הדיאלוג שלנו מדגיש הקשבה פעילה, נדיבה ומתבוננת שמטרתה ליצור סביבה שבה אנשים מרגישים חופש לבטא את מחשבותיהם מבלי חשש שישפטו אותם. העיקרון החשוב ביותר, הוא שאיננו מדגישים תוצאה סופית מוגדרת ואף איננו מצפים לה. משמעות הדבר, שגם אנשים שנשארים רחוקים זה מזה מבחינה פוליטית יכולים לפתח יחסים חמים ואמון הדדי - דווקא משום שלא לוחצים עליהם להגיע לכדי הסכמה. קבוצות של חמישה עד עשרים משתתפים נפגשות פעם בחודש. המשתתפים מתבקשים לדבר בשם עצמם ולהימנע מטענות כאילו דעותיהם מייצגות את הקהילה שלהם. אנחנו מנסים לשמוע ולהבין באמת את "האחר", בין אם אנחנו מסכימים איתו ובין אם לאו, ולדבר בכנות על נושאים דחופים כמו זכות השיבה הפלסטינית, הציונות ושאלות ביטחוניות.
בדיאלוגים האלה הערבים והמוסלמים מגלים שהם אינם הקבוצה היחידה שהודרה או סומנה במדינה הזאת. חלק מהמשתתפים מגלים ששכניהם מרגישים מאוימים מכך שהם עוטים כיסוי ראש או מתפללים במסגד, אחרים מגלים שעורם הלבן הקנה להם זכויות שכלל לא היו מודעים להן.
האב חאדר גדל בבית ג'אלה שבפלסטין, והוא התקשה לדבר על חוויותיו שם בפני אמריקנים. הוא חש שאנשים מצדיקים לעתים קרובות את מעשיה של ישראל ומקבלים את טענותיה באופן מלא, ואילו הפלסטינים נדרשים להגן על עמדותיהם. חבריו בפלסטין מתרגזים כשהם שומעים שהוא נפגש עם יהודים וישראלים בניו-יורק. אבל למרות הקשיים האלה הוא שמח על ההזדמנות לחלוק את סיפורו האישי, הכולל מעצר ועינויים בבתי-הכלא הישראלים, ולראות שהמשתתפים במעגל מבינים ללבו.
גם מארשה עברה שינוי בעקבות הדיאלוג. בעבר היתה המנהלת האזורית של הקרן הלאומית היהודית, אך מאז השתנה האופן שבו היא מדברת עם הקהילה שלה על הפלסטינים ועל ארצם. היא מיטיבה להבין את הפחד העמוק שטמון בעמדות האנטי-יהודיות והאנטי-ערביות כאחד, ובמקום להתווכח על השטחים הכבושים, היא מנסה לשתף אותם במה שלמדה בזכות הדיאלוג על חיי האנשים שם.
אנו ומשתתפים אחרים בפרויקט נוכחנו לדעת שדיאלוג סדיר ומתמשך יכול להוליד שינוי – לא רק בתוך המעגל אלא גם מעבר לו, בעולם, כאשר אנו מביאים את הגישות והתובנות החדשות שלנו לקהילות שלנו. אנשים שבקושי הצליחו להתקיים יחד התעלו מעבר לפחד ולחשד – חלקם יצרו פרויקטים קהילתיים הכוללים מפגשי לימוד בין-דתיים ופורומים שבהם עוסקים בשאלות ההגירה.
אנו רואים במודל שלנו דרך ליוזמות משותפות נוספות ואולי אפילו לתוכניות שדולה וחינוך למבוגרים. אנו מקווים להרחיב את הדיאלוג שלנו כך שיכלול חתך רחב ושמרני יותר של יהודים ופלסטינים – מה שיוביל לשיח עמוק ועשיר יותר.
היכולת להקשיב באמת, מבלי לענות באופן אוטומטי, דורשת תרגול. אך ברגע שמפתחים את המיומנות הזו הדיאלוג מלמד אותנו לשבת ביחד, עם כל המחלוקות שבינינו, במקום לצאת מהחדר בסערה. לעתים קרובות שואלים אותנו – "איך קול אחד יכול לחולל שינוי?" ואנו עונים, "הקול שלך עשוי להיות זה שיביא הבנה לצד האחר."
###
מארשה קנרי, נשיאת "פרויקט דיאלוג," היא יהודיה-אמריקנית שייסדה את הפרויקט בעקבות ניסיונה בדיאלוג נוצרי-יהודי בארה"ב ובדיאלוג פלסטיני-ישראלי בישראל. האב חאדר אל-יאטים, חבר מועצה וגזבר "פרויקט דיאלוג," הוא כומר בכנסייה הערבית הלותרנית 'סלאם' בביי רידג', ברוקלין. המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות של "קומון גראונד" (CGNews) ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org.
פורסם בשירות החדשות של "קומון גראונד" – CGNews - ב- 4 באוקטובר 2007.
הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.
