ממה נובעת הקרירות שהישראלים מפגינים כלפי הנאום של אובמה?

מאת יהודה פרל
22 יוני 2009
הדפסה
שלח/י
לוס אנג'לס – חבר ביקש ממני להסביר מדוע הציבור בישראל, כולל פעילי שלום למודי ניסיון, הגיבו בחוסר התלהבות לנאום שנשא ברק אובמה בקהיר בשבוע שעבר.

בתיאוריה, נאומו של אובמה אישש את כל מה שהישראלים אי פעם ציפו לו. דו-קיום שקט והכרה הדדית של כל שכנותיה הערביות הם תמצית חלומה של התנועה הציונית מאז הצהרת בלפור ב-1917. אז למה לא לקבל באהדה נאום היסטורי של נשיא ארצות הברית, הקורא לנקוט בצעדים מוחשיים שיקרבו את החלום?

החבר שלי הזכיר לי את פרצי השמחה שאחזו בעולם היהודי בכ"ט בנובמבר 1947, ביום בו הצבעת האו"ם קבעה לחלק את הארץ התנכית למדינה יהודית ומדינה ערבית שוות פחות או יותר בגודלן. כמעט לא קמו אז מתנגדים בקרב הישוב. מחצית המאה לאחר מכן, הצעות השלום של אהוד ברק ליאסר ערפאת ב-2000 ושל אהוד אולמרט לאבו מאזן ב-2009 מוכיחות כי האוטופיה של שתי מדינות עדיין מקובעת היטב בנפשם של מרבית הישראלים. מדוע אם כך, לא הגיבו הישראלים באקסטזה לנאום של אובמה?

יש לכך שתי סיבות עיקריות.

הסיבה הראשונה קשורה לאיתותים מנוגדים שמונעים את חידוש שיחות השלום. הפלסטינים רואים בבניה בהתנחלויות את מבחן הלקמוס לכוונות הישראליות לגבי מדינה פלסטינית עתידית. הישראלים רואים בספרי הלימוד, תוכניות הטלוויזיה ודרשות המסגד מבחן לקמוס לכוונות הפלסטינאים. על פי הטיעון, לא יתכן כי חברה המלמדת את הדור הצעיר שלה לשלול את הלגיטימיות של המדינה השכנה, מתכוונת ברצינות לכבד את הסכם הקבע לאורך זמן.

נאומו של אובמה הכיל את ההכרה החדה בדבר הצורך לשדר איתותים בוני-אמון כדי לפרוץ את הקיפאון. הוא התבטא אמנם בחריפות ובחדות בנושא ההתנחלויות הישראליות, אך כמעט ולא השמיע מילה בנושא ההכחשה וההסתה של הפלסטינים.

"ארצות הברית אינה מקבלת את הלגיטימיות של הבניה בהתנחלויות," אמר. "הגיע הזמן שההתנחלויות האלה ייפסקו." התביעה ההדדית המיוחלת, "הגיע הזמן שההסתה הפלסטינית תיפסק," נעדרה במופגן. הפרשנים בטלוויזיה הישראלית הצביעו באכזבה על כך שאפילו תביעה אחת לא הוצגה לרשות הפלסטינית.

ישראלים רבים תוהים כעת אם יועציו של אובמה מודעים בכלל למאבק האיתנים שגועש מתחת לפני השטח בין הכוונות השונות ואשר מונע מתהליך השלום להתקדם. בישראל, גם המתנגדים הנחרצים ביותר של תנועת ההתנחלות לא יתמכו בהקמתה של מדינה ריבונית שכנה, בטווח ירי-רקטות, המסרבת להשקיע בחינוך לשלום יציב. קריאה להקפיא בו-זמנית גם את ההתנחלויות הישראליות וגם את ההסתה הפלסטינית, מגובה בלוחות זמנים ובאמצעי מעקב, הייתה מטילה על שני הצדדים מבחן אמינות שווה. מבחן כזה נחוץ על מנת להתניע את "ההתחלה החדשה" שאובמה קורא לה, ורק טבעי שהישראלים מצפים שיהיה סימטרי.

שנית, מוקור הלגיטימיות של ישראל שהציג אובמה היתה השואה ולא היותה כור מחצבתה של ההיסטוריה היהודית. "השאיפות למולדת יהודית," אמר, "מקורן בהיסטוריה הטרגית שאי אפשר להתכחש לה." מי עוד מגדיר את הלגיטימיות של ישראל באופן הזה?

זאת היא גם הטענה של נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד. איראן ופלג ההתנגדות של אינטלקטואלים ערבים רואים בישראל ישות זרה לאזור, שנוצרה בחטף על מנת להפיג את רגשות האשם האירופאים בשל השואה על חשבונם של הילידיים המקומיים הפלסטינים.

הישראלים רואים באידיאולוגיה הזאת סילוף של ההיסטוריה ומתקפה על עצם זהותם הלאומית.

הכרה "בזכות הקיום ההיסטורית של ישראל," שמבוססת על שאיפה מתמשכת בת אלפיים שנה להקים מחדש את המולדת, היא ההצהרה שהכוחות המתונים באזור צריכים לשמוע מאובמה. בכוחן של מילות הקסם, "זכות היסטורית," לשנות מהקצה את המשוואה במזרח התיכון. הן משדרות מסר של מחויבות כנה לקביעות ולכן ם יכולות לצקת בתהליך השלום את הפתיחות והרצון הטוב שנעדרו ממנו עד עתה.

אין פלא שראש הממשלה בנימין נתניהו, בנאום המדיניות שנשא ביום ראשון שעבר, הציב תביעה להכיר בישראל הכרה היסטורית כחלק בלתי-נפרד של כל תהליך שלום באשר הוא. יצוין שהוא לא קרא להכיר בישראל "כמדינה יהודית" אלא להכיר בה "כמדינת הלאום של העם היהודי."

הפניה ללאומיות ולשיוך הלאומי במקום לשיוך הדתי היא במהותה קריאה להכיר בכך שלשני הצדדים תביעות היסטוריות שוות ועל כן הם בעלי זכות שווה לשבת באזור דרך קבע.

זוהי הזדמנות פז עבור אובמה לחזור על קריאתו של נתניהו ולהעניק הכרה שווה לזכות ההיסטורית של כל שני הצדדים. הכרה כזו תהפוך את נאומו של אובמה בקהיר לצעד ענק קדימה במאמץ להבטיח את השלום וההבנה ההדדית באזור.

###

* יהודה פרל הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת UCLA בקליפורניה ונשיא קרן דניאל פרל לקידום ההבנה הבין-תרבותית ע"ש בנו. המאמר הופיע במקור ב"וול סטריט ג'רנל" והותאם לשירות החדשות של "קומון גראונד". שירות החדשות של "קומון גראונד" (CGNews) מפיץ את המאמר המעובד באישור המחבר. המאמר תורגם מאנגלית.

פורסם במקור ב"וול סטריט ג'רנל" ב-12 ביוני 2009,
www.wsj.com
הפרסום אושר על ידי בעלי הזכויות.
 
 
 
 
"לחוקרים ולקובעי מדיניות כאחד, 'סרץ' פור קומון גראונד' מייצר חומרים יוצאים מ הכלל על המזרח-התיכון. למי שמחפש איזון וניתוח מעמיק, זה המקום לפנות אליו לצורך הבנה טובה יותר של המורכבויות במזרח-התיכון של ימינו."

- ד"ר רוברט א. פרידמן, הקתדרה ע"ש פגי מיירהוף פרלסטון למדע המדינה, האוניברסיטה העברית בלטימור, ומרצה אורח למדע המדינה באוניברסיטת ג'ון הופקינס
 
 
 

It takes 200+ hours a week to produce CGNews. We rely on readers like you to make it happen. If you find our stories informative or inspiring, help us share these underreported perspectives with audiences around the world.

Monthly:

Donate:

Or, support us with a one-time donation.

 
 
 
מאמרים נוספים במהדורה
כמה נתניהו עולה לנו?
מהי פרו-ישראליות בעידן אובמה?
החבל הדק של נתניהו
הגיע הזמן להקים קואליציה לאומית אמיתית למען השלום במזרח התיכון
 
 
 
 
 
 
 
200+
 
 
# of hours per week to create one edition
 
 
8
 
 
# of editors in 6 countries around the world
 
 
30,000
 
 
# of subscribers
 
 
30
 
 
Average # of reprints per article
 
 
4,800
 
 
# of media outlets that have reprinted our articles
 
 
37,307
 
 
# of republished articles since inception
 
 
6
 
 
# of languages CG articles are distributed in
 
 
2000+
 
 
# of writers since inception
 
 
'

 

מאמרים נוספים במהדורה

כמה נתניהו עולה לנו? מאת קרלו שטרנגר
מהי פרו-ישראליות בעידן אובמה? מאת ג'ן ג'בן-אילן
החבל הדק של נתניהו מאת נתן שטוק
הגיע הזמן להקים קואליציה לאומית אמיתית למען השלום במזרח התיכון מאת חוסיין עיביש