|
|
| | |
|
|
| |
1) למה ירושלים? הפוליטיקה של השירה by סדרה אזרחיסדרה אזרחי כותבת על מקום הדמיון והשירה בהעלאת חלופה אפשרית לסיפורים המאפיינים את הסכסוך על ירושלים. לדבריה החלופה השירית מאפשרת חלופה מכילה ולא מדירה כמו שמציגים הרבה מאותם סיפורים. במאמר החמישי בסדרה על ירושלים, אזרחי מציגה את השירה כדרך להציל את העיר ואת תושביה ממעגל ההרס של המלחמה וקורבנותיה.
(מקור: שירות החדשות של קומון גראונד 22 ביולי 2010) | | | 2) ירושלים שלנו by חנא סניורהבמאמר השישי בסדרת המאמרים על ירושלים, חנה סניורה מ"המרכז הישראלי/פלסטיני למחקר ומידע" (IPCRI) מציעה לפצל את הריבונות על ירושלים, תוך שמירה על גבולות פתוחים בין החלק הישראלי והפלסטיני. במחווה לרעיונות ההומאניים של המנהיג הפלסטיני המנוח פייסל חוסייני, סניורה מתווה תוכנית שיתופית שתאפשר לכולנו - ישראלים ופלסטינים כאחד - לטעון לבעלות על העיר.
(מקור: שירות החדשות של קומון גראונד 22 ביולי 2010) | | | 3) באסון הסביבתי בעזה טמונה ההזדמנות by ג'וזף מייטוןג'וזף מייטון, עורך ארגון החדשות Masr Bikya מתאר את הנזק הסביבתי הנגרם מהמצור בעזה. האסון הזה, טוען מייטון, מהווה גם הזדמנות חדשה לשיתוף פעולה בין ישראל לפלסטינים.
(מקור: שירות החדשות של קומון גראונד 22 ביולי 2010) | | | 4) מפגש לשלום: ההתנחלויות והציבור האנטי ציוני by גרשון בסקיןמנכ"ל "המרכז הישראלי/פלסטיני למחקר ומידע" (IPCRI), גרשון בסקין, טוען כי הפרק זמן שנה. בסקין מזהיר כי המשך בניית ההתנחלויות תביא לסופה של המדינה הציונית.
(מקור: הג'רוזלם פוסט, 19 ביולי 2010) | | | 5) יום אחר: פלסטיני מרגיש by ברנרד סבלהבשיר הבא, ברנרד סבלה מאוניברסיטת בית לחם מקונן על שהינו בלתי נראה עבור השכנים היהודים שלו.
(מקור: רשת האינטרנט לתקשורת ערבית, 16 ביולי 2010) | | |
| | ז1) למה ירושלים? הפוליטיקה של השירה
ז סדרה אזרחי |
| | | ירושלים – ירושלים היא אחת הערים העתיקות בעולם, אשר הציתה את דמיונם של רבים, ובה בעת היא גם עיר שקשה בה מאוד לחזות בדמיון פתרון של שלום.
לפחות מאז ימיו של דוד המלך, ירושלים הייתה עיר אשר יותר מעם אחד קהילה דתית אחת ביקשו לשלוט בה, וכיבוש היה השיטה המועדפת לפתרון הסכסוכים עליה – החל מהעבריים הקדומים, הבבלים והרומאים, מהצלבנים לצלאח-א-דין ולממלוכים, מהעותמנים ועד לישראלים של ימינו.
אולם, ישנן כמה עדויות למודל חלופי, אפילו בתנ"ך. קחו לדוגמא את הפסוקים האניגמאטיים המספרים את סיפורם של היבוסים שמסרו את עירם העתיקה לכוחותיו של דוד המלך בדרכי שלום. "קדמוניות היהודים" של יוספוס פלביוס מרחיב על הרמיזות המקראיות כי הכיבוש של דוד את העיר ייבוס התנהל האופן יחסי ללא אלימות. כיבוש זה התרחש ללא טבח או גירוש, ואפשר כנראה דו קיום שליו עם התושבים המקוריים, המכונים "תושבי הארץ" או "תושבי ירושלים" (שמואל ב'- פרק ה' פסוקים א- י'; שופטים – פרק א' פסוק כ"א).
בעידן המודרני, ניתן למצוא דוגמא כזו בספרו של הסופר העיראקי כנעאן מקייה "הסלע". זהו תיאור דמיוני למחצה של המאה השביעית בירושלים, המבוסס על שחזור "שכבתי" של תביעות, פיזיות וטקסטואליות, על הר הבית. הספר מציג את כיפת הסלע כמחווה לבית המקדש של היהודים ולאבן השתייה של אלוהי אברהם ומוחמד - מחווה לשכבה העברית בדמיון הדתי המוסלמי המוקדם.
מתחת להריסות המלחמה ולדם הקורבנות, ישנה שכבה עבה של דמיון המציעה מציאויות חלופיות ומציבה אלטרנטיבות משתפות לעומת התביעה לבעלות בלעדית ולאיום ההשמדה של האחר. אולי גחמה זו של הדמיון האנושי העוסק בפעולות של חלופה הוא הדבר החשוב ביותר, על אף שהוא נבלע ברעש הדיון הפוליטי.
חלופה הייתה (או צריכה היתה להיות) מהות השיעור שקיבל אברהם "על אחד ההרים" אי שם בארץ המוריה" (בראשית כ"ב) שבו נשלח האב הזקן להקריב את בנו יצחק לאל נוקם ונוטר. בגרסה המוסלמית, ישמעאל צריך היה להיות הקורבן; הנוצרים רואים בעקדה כמבשרת את צליבתו של ישו. אך בכל שלוש הגרסאות, מסגרת הסיפור הבסיסית, שלא פעם נוטים להתעלם ממנה, היא פעולת החלפה: בגרסה היהודית והמוסלמית, החלופה היא של קרובן חיה על קורבן אדם ובגרסה הנוצרית, ישו מוצג כאייל העולה כקורבן חלופי לאנושות כולה.
העיקרון של חלופה נוכח שוב באופן דרמטי גם בטקסט מקראי מאוחר הרבה יותר -שיר השירים. אף כי פרשנים נוצרים ויהודים, התעקשו לייחס משמעות אלגורית לדימויים העשירים, קריאה "פשוטה" של הטקסט העברי, משוחררת משכבות של פרשנות, חושפת את הכוח המניע הרחום, חובק העולם, של דימויי השונמית המעצבים את ההוראות שהיא נותנת למאהבה. אמנם הרבנים המסורתיים ואבות הכנסייה היו רוצים שנאמין כי השיר הוא הרחבה של מערכת היחסים בין אלוהים לישראל, או בין ישו לבין הכנסייה, אך "הטקסט החשוף" דוחה למעשה טענות דתיות אקסקלוסיביות. שיר השירים פורש סדרה של דימויים דמיוניים היפרבוליים בהם חלקי גופם של האהובים מדומים או מוחלפים בחקלאות, באדריכלות או בגיאולוגיה של ירושלים, ללא כל אזכור למקדש שלמה או לאתרים קדושים אחרים. בהפקה המודעת של הדימויים הספרותיים, בהם כל אלמנט בעולם שנוצר הוא בר החלפה, ועל כן יש לו תחליף, נלמדת ענווה ושליטה אנושית.
ניתן לומר שאני מתחקה אחר דחף פסיכו-ספרותי שבו ההחלפה של האייל בבראשית כ"ב הניחה את היסודות עבור פעולות החלפה כדרך מכילה להתחבר לירושלים בטקסטים מאוחרים יותר. מתברר כי האפשרות לדמיין את ירושלים על גווניה הרבים היא טבעית ממש כמו להילחם עבורה, או לנקום בה על עוולות נושנות. באלפיים שנות גלות מהמרכז המקודש, היהודים למדו לחיות בסמלים. אי אפשר להגזים בתיאור חשיבותו של מימד אתי זה של פעולות אינסופיות של החלפה, של יצירת דימויים ושל הכלות פואטיות.
שיבת היהודים בדורות האחרונים לעיר שהייתה מקור הדמיון שלהם הביאה לפוליטיקה השואפת להגשים מטאפורות, להפוך את העיר המדומיינת לאמיתית, לנדל"ן. פוליטיקה זו רואה בהר הבית מקום קורבן ולא מקום שבו אפשרית החלפה. החלפה בין סיפור אחד לבין נרטיבים רבים, של בן נבחר אחד לשניים או שלושה בנים.
בשירה של המאה ה- 20 המאוחרת, לאור ההזדמנויות והאתגרים העירוניים והאנושיים, משוררים כמו יהודה עמיחי ממשיכים לעמוד על המשמר בשערי ירושלים, ולהזכיר לנו כי "בירושלים הכול הוא סמל". אם הכול הוא סמל, ואז הכול פתוח למשא ומתן, מלבד כבוד האדם.
ארחיק לכת ואטען כי הייתה זו השירה – המציבה מציאויות חלופיות למציאות, שהצילה את העבריים הקדמונים בירושלים. ולשירה, או ליתר דיוק, למטאפורה, היכולת להציל את העבריים המודרניים ואת שכניהם. מה שיביס אותנו בסופו של דבר יהיה המימוש של המתח מטפורי שהחזקנו במשך אלפי שנים. ההתכחשות לשירה אם נאבד את העיר, ההתכחשות לשירה תהיה הסיבה.
# # #
סדרה אזרחי היא פרופסור במחלקה לספרות השוואתית, באוניברסיטה העברית בירושלים. גרסה מלאה יותר של טיעון זה ניתן למצוא במאמרה של סדרה אזרחי "למה אדמך? ירושלים כגראונד זירו של הדמיון העברי" PMLA, ינואר 2007. מאמר זה נכתב עבור שירות החדשות של קומון גראונד, והוא חלק מסדרה מיוחדת על ירושלים.
מקור: שירות החדשות של קומון גראונד.22 ביולי 2010
www.commongroundnews.org.
הפרסום אושר על ידי בעל הזכויות. | | | | | ז2) ירושלים שלנו
ז חנא סניורה |
| | | ירושלים – ירושלים נחשבת ברחבי העולם כערש שלושת הדתות המונותיאיסטיות. מוסלמים, יהודים ונוצרים – כולם רואים בה עיר קדושה. לפיכך, כבוד מלא לזכויותיהם של כל השלושה – כבוד המבוסס על הבנה והכרה הדדית - הוא דרישה בלתי נמנעת בדרך לשלום.
עד שלא תתגבש הכרה בקרב הצדדים בסכסוך כי העיר לא יכולה להיות אך ורק "שלו", הסכסוך בין ישראל לפלסטינים יישאר בלתי פתיר. העבר הוכיח כי אף אומה או דת אינה יכולה לטעון בעלות בלעדית על ירושלים ולזכות בהכרה בינלאומית. ירדן לא הצליחה לזכות בהכרה כזו כאשר שלטה על מזרח ירושלים והעיר העתיקה בין השנים 1948 ל- 1967. עכשיו ישראל זוכה לתגובה דומה. במילים אחרות, הכרה בינלאומית לא תינתן לצד אחד על חשבון הצד השני אלא תינתן רק להסדר בו הצדדים יסכימו לחלוק את העיר הקדושה.
פייסל חוסייני המנוח, אולי המנהיג הפלסטיני החשוב ביותר של תקופתנו, נצר למשפחת חוסייני המוסלמית של ירושלים, טבע את המונח "ירושלים שלנו". "יבוא יום, שבו יהודי אשר ידבר על ירושלים שלנו יתכוון לישראלים ולפלסטינים, וערבי שידבר על ירושלים שלנו יתכוון לפלסטינים וישראלים." הוא אמר. חוסייני ביקש לומר לפלסטינים ולישראלים, כי יש להכיר בטענות של שני העמים באופן מלא בעיר הקודש על מנת להגיע לפתרון הסכסוך.
למרות ההפרדה הקיצונית בין יהודים וערבים בעיר ועל אף 43 שנים של מאמציהן של ממשלות ישראל ליצור רוב יהודי, עדיין יש מקום לריבונות פלסטינית על ירושלים המזרחית. אך כשישראל ממשיכה ליצור עובדות בשטח, המסכלות מראש את האפשרות שירושלים תהיה בירה לשתי המדינות, הזמן הולך ואוזל. זו הסיבה שהרשות הפלסטינית מתעקשת בשיחות הקרבה הנוכחיות שהבנייה בהתנחלויות הישראליות במזרח ירושלים תופסק.
בסדרה של דיונים שערך "המרכז הישראלי/פלסטיני למחקר ומידע" (IPCRI), קבוצה של מומחים פלסטינים וישראלים לירושלים - רבים מהם אנשי ציבור ידועים – התכנסו לדיון מעמיק בעתידה של העיר העתיקה בתוך החומות ההיסטוריות שלה.
הקבוצה הגיעה למסקנות הבאות: הישראלים חייבים להכיר בריבונות הפלסטינית ברובע המוסלמי וברובע הנוצרי, והפלסטינים חייבים להכיר בריבונות ישראלית על הרובע היהודי. התחום היחיד בתוך חומות העיר העתיקה שקבוצה הייתה חלוקה לגביו היה גורלו של הרובע הארמני. בשל האוכלוסייה המיוחדת שחיה בו ומיקומו הרגיש ליד הרובע היהודי - שני הצדדים טוענים לריבונות עליו.
הויכוח על הרובע הארמני הוא, לדעתי, אתגר, אתגר המהווה גם הזדמנות.דומני שהפתרון הטוב ביותר עבורו יהיה ריבונות משותפת. בעוד שאר העיר תחולק בין שלטון ישראלי ופלשתיני, הרובע ארמני יהיה בשלטונה של ישות ישראלית פלסטינית משותפת ושתי המדינות יהיו שוות זכויות בו. ריבונות משותפת על הרובע הארמני עשויה להוות עבור שני הצדדים הזדמנות ללמוד איך לבסס אמון ושיתוף פעולה, מרכיבים חיוניים עבור מערכת יחסים יציבה עתידית.
מסקנה נוספת אליה הגיעו המומחים הישראלים והפלסטינים עסקה בשמירת הסטטוס קוו במקומות הקדושים למוסלמים ולהודים. משמעות הדבר היא כי חראם א- שריף, הידוע בעולם היהודי כהר הבית, יהיה תחת ריבונותן של מדינות ערב והממשל הפלסטיני. כיום חראם א- שריף מנוהל על ידי הקרן המוסלמית של ממשלת ירדן (הוואקף הירדני) והדבר מוכר על ידי ישראל. הכותל המערבי והרחבה שמולו נמצאים תחת הריבונות הישראלית ומנוהלת על ידי רב הכותל. זהו הסטטוס קוו שהתקיים ב- 43 השנים האחרונות, והוא עולה בקנה אחד עם הזרמים המרכזיים של ההלכה היהודית. אולי רק רצון האל או ביאת המשיח יוכלו לשנות את הסידור הנוכחי.
מעבר לחומות העיר העתיקה, צוות המומחים הסכים כי ההתנחלויות ברחבי מזרח ירושלים, כמו גילה, פסגת זאב, נווה יעקב, גבעת זאב ועוד יוכלו להיות חלק מחילופי שטחים מוסכמים שיפצו את הרשות הפלסטינית בשטח שווה בגודלו ואיכותו בירושלים רבתי.
למרות הריבונות המפוצלת על העיר, על ירושלים עצמה להיות עיר מאוחדת ופתוחה לכל אזרחיה., במידה ויש צורך במחסומים - עליהם להיות מוצבים בשולי העיר ולא בתוכה.
פייסל חוסייני האמין בלהט כי יש להכיר בזכויות שני העמים בירושלים. הביטוי שלו, "ירושלים שלנו", מתמצת את הגישה ההוגנת והאנושית הייחודית שלו. "ירושלים שלנו": עיר אחת מחולקת בין שתי ריבונויות אך מאוחדת מבחינה גיאוגרפית ובעלת גבולות פתוחים.
הזמן להפוך את החזון הזה לאפשרות ממשית הולך ואוזל. המנהיגות הישראלית חייבת להפסיק להיכנע ללחץ של קבוצות מתנחלים ולהבין כי פתרון של שתי מדינות עם ריבונות משותפת בירושלים היא הפתרון המועדף על שני העמים ועל הקהילה הבינלאומית.
# # #
חנא סניורה הוא המו"ל של עיתון הטיימס בירושלים, יו"ר לשכת המסחר הפלסטינית-אירופית, ואחד מהמנכ"לים של "המרכז הישראלי/פלסטיני למחקר ומידע" (IPCRI) מאמר זה נכתב עבור שירות החדשות של קומון גראונד, והוא חלק מסדרה מיוחדת על ירושלים.
מקור: שירות החדשות של קומון גראונד.22 ביולי 2010
www.commongroundnews.org.
הפרסום אושר על ידי בעל הזכויות. | | | | | ז3) באסון הסביבתי בעזה טמונה ההזדמנות
ז ג'וזף מייטון |
| | | קהיר - מעבר למצוקות האנושיות הברורות שיוצר המצור בעזה, בגינו כתוצאה ממנו מתרחש גם אסון סביבתי שאינו זוכה לתשומת לב רבה אך עלולות להיות לו השלכות קשות לטווח הארוך. על פי דו"ח של תכנית האו"ם לאיכות הסביבה (UNEP), המצור הישראלי והמצרי על הרצועה גורם למחסור חמור במים. מחסור המונע מחקלאים לעבד את אדמתם כתוצאה מכך נגרם נזק סביבתי אשר עשרות שנים יידרשו לתקנו.
עבור החקלאי יוסיף ג'הפר, שמגדל חיטה בסמוך לח'אן יונס, משמעות המצור היא שלא הייתה באפשרותו להחליף ציוד ישן, וללא סיוע של במחלקת הפיתוח של האו"ם (UNDP), היו השדות שלו כנראה נרקבים בשמש. לא לכולם, הוא אומר, מאיר כך המזל. מאז ראשית המצור, מחקלאים רבים נמנעת הגישה לאדמותיהם או שאין להם כלים לעבד אותה. מצב זה גורם לדלדול מסיבי של הקרקע.
מאז המלחמה ב- 2008, כחמישית מהקרקע המעובדת ברצועת עזה אבדה כתוצאה מההתדרדרות הסביבתית. כך טוענים במחלקת הפיתוח של האו"ם. זיהום הקרקע הגיע עכשיו לרמה הגבוהה ביותר. מליחות גורמת לשחיקה מסיבית; דליפת ביוב הותירה הרבה מהאדמה בלתי פורייה. ההשלכות הן לטווח הארוך, ביניהן ניתן להצביע על גידול בהרעלת ניטרט אצל ילדים. בנוסף, המחסור במים החמיר במהלך השנים האחרונות. השנה דיווחה הקבוצה לחזון אסטרטגי כי הזמינות השנתית לנפש של מים בהם ניתן לעשות שימוש חוזר צפויה לרדת מ- 750 מ"ק ל- 500 מ"ק עד 2025. גם ברצועת עזה השפכים מוזרמים לתוך הים התיכון, קבוצות סביבתיות רבות טוענות כי לכך עשויות להיות השפעות ארוכות טווח על ימיים עולם החי הימי. אם לא תינקט כל פעולה, הדבר עלול לצמצם את הדיג, אשר מהווה מקור פרנסה נוסף לתושבי עזה.
אולם, על אף הפסימיות הכללית לגבי המצב הסביבתי בעזה, יש עדיין הזדמנות לשנות את המצב.
סיום המצור הוא הצעד הראשון. מעבר לכך ננקטו שוב מאמצים של פעילים סביבתיים ישראלים ופלסטינים להביא את הנושא הסביבתי למרכז הדיונים. נושא איכות הסביבה הפך כעת לנושא מאחד. הביטו לדוגמא על סרי לנקה, שם אויבים לשעבר שילבו כוחות לאחר המלחמה כדי לאפשר לכלל האוכלוסייה נגישות למים נקיים.
כשמדברים על איכות הסביבה הלקסיקון של הישראלים והפלסטינים פתאום נעשה לפתע זהה. המחלוקות הפוליטיות נראות פחות חשובות כשדנים באסונות סביבתיים. מחסור במים הוא מחסור במים. מותו של ים המלח הוא מותו של ים המלח. ארגונים בינלאומיים כמו שלוחת ידידי כדור הארץ במזרח התיכון, בה פעילים ישראלים ופלסטינים, הפיקו הצהרות משותפות בדרישה להתייחס לסכנות סביבתיות כגון עתיד הירדן. דבר דומה צריך לקרות לגבי עזה. הפעם, לשם שינוי, על שני הצדדים מאיים אותו אסון. .זהו אחד מהישגיה של התנועה הסביבתית.
לא מזמן דיברתי עם ארי אדלסמן, פעיל ניו יורקי שמקדם פרויקט עצמאי במטרה לאגד קהילות יהודיות ברחבי העולם סביב המאבק לסיום המצור בעזה ובנוסף לעשות שימוש בטכנולוגיות ישראליות על מנת לענות על צרכי הפלסטיניים בשטח. זהו פרויקט שמקבץ פעילים מבלי להסתבך על ידי מבנה ארגוני, ואדלסמן מקווה שהוא יהיה ארגון-גג שיאפשר לפעילים עצמאיים לעבוד יחד. ישראל, אומר אדלסמן, הצליחה "להפריח את המדבר" בעזרת יכולותיה הטכנולוגית, "מדוע לא ניתן לעשות זאת כדי להציל את הקרקע בעזה?", לטענתו ישראל מודעת לכך כי הסביבה היא מרכיב חיוני לכל הסכם שלום בר קיימא השלום עם עזה. עמיתו הפלשתיני, עאדל חסן מסכים: "איכות הסביבה היא משהו שכולנו צריכים לדאוג לו כי הוא חוצה גבולות ומשפיעה על כולם .. טכנולוגיות חדשות וכוח אדם, אומר חסן, יכולים לעזור לשנות את התפיסה כי ישראלים ופלסטינים אינם יכולים לפעול יחד.
בסופו של דבר, חסן ואדלסמן מאמינים כי באמצעות דיונים סביבתיים, יוכלו ישראלים ופלסטינים לגבש מכנה משותף שיהווה מנוף חשוב לשלום. חסן אומר כי ישנם לא מעט ישראלים שהיו מוכנים ורוצים לעבוד ביחד עם הפלסטינים על סוגיות סביבתיות, כי "העתיד של כולנו בסכנה אם לא נעשה דבר". יחד אפשר להציל את הסביבה ולנקוט צעדים לקראת שלום בין ישראל לפלסטינים.
# # #
ג 'וזף מייטון הוא המייסד והעורך הראשי של ארגון החדשות Masr Bikya. מאמר זה נכתב עבור שירות החדשות של קומון גראונד.
מקור: שירות החדשות של קומון גראונד.22 ביולי 2010
www.commongroundnews.org.
הפרסום אושר על ידי בעל הזכויות. | | | | | ז4) מפגש לשלום: ההתנחלויות והציבור האנטי ציוני
ז גרשון בסקין |
| | | ירושלים - 6 בנובמבר 2012 - זה התאריך בו ברק אובמה יתמודד בבחירות על תקופת כהונה שנייה. החל מנובמבר 2011 הוא כבר יהיה מעורב לעומק בקמפיין בחירות. רוב תשומת הלב שלו תהיה ממוקדת באמריקה התיכונה ולא במזרח התיכון. ב- 2 בנובמבר, יערכו בארה"ב בחירות אמצע הקדנציה בהן חברי הקונגרס (כולל כל 435 חברי בית הנבחרים ו- 34 מתוך 100 חברי הסנאט) יעמדו בפני ציבור הבוחרים.
לוח השנה הפוליטי בארה"ב מסמן את חלון ההזדמנויות שבמסגרתו ניתן יהיה לקדם את השלום בין ישראל לפלסטינים.
אין סיכוי להסכם בלא מעורבות ישירה והחלטית של נשיאות ארה"ב. אחרי ה- 3 בנובמבר, יהיה לאובמה זמן ומרחב הפוליטי להיות מעורב באופן ישיר במשא ומתן על הסכם שלום. תהיה לו שנה אחת שבה יוכל להקדיש את זמנו ואת כוחו הפוליטי למשימה זו. לאחר מכן, הוא יפתח במסע הבחירות. והוא בקמפיין זה הוא עשוי להעמיד במרכז את הצלחתו במזרח התיכון, או עלול לקבור את הכישלון ולהסביר מדוע שלום במזרח התיכון הוא מטרה אבודה, אבל הוא עשה כל שאפשר כדי לעזור להם לפתור את הסכסוך...
אבל עוד לפני שנגיע ל- 3 בנובמבר, תאריך נוסף בולט בלוח השנה: ה- 26 בספטמבר - תאריך סיום עשרת חודשי ההקפאה על בניית התנחלויות חדשות. אם תפצח ישראל בבנייה מחודשת, כפי שהובטח על ידי חברי קבינט בכירים, תהליך השלום הגוסס ימות. המאמצים של נציג ארה"ב ג'ורג' מיטשל ממוקדים כעת במתן מנת אדרנלין במעבר למשא ומתן ישיר.
הרעיון הוא שאם יתחיל משא ומתן ישיר, ראש הממשלה בנימין נתניהו יוכל להאריך את הקפאת הבנייה למספר חודשים נוספים כדי לתת לשיחות סיכוי להצליח. גם אם הוא יקנה את הנוסחה הזו, הוא ינסה להגיע להבנה עם אובמה שאת הבנייה בתוך גושי ההתנחלויות אפשר לחדש כי במילא הם יסופחו לישראל במסגרת הסכם.
הפלסטינים ללא ספק ידחו כל הבנה מסוג זה, ויצהירו כי הקפאת כל בנייה בהתנחלויות היא דרישה מוקדמת למשא ומתן ישיר. בלעדיה אין כל הפגנת כוונה אמיתית מצד ישראל לסגת אי פעם מהגדה המערבית ולאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית.
מסגרת הזמן עבור המשא ומתן מוגדרת מראש: מסתמן חלון הזדמנויות באורך שנה אחת להגיע להסכם. עד סוף 2011 תוכניתו של פיאד לבניית מוסדות המדינה הפלסטינית תגיע לסיומה.
הפלסטינים יהיו להוטים מתמיד להיות עצמאיים ולזכות בהכרה על ידי הקהילה הבינלאומית כחברים מלאים בקהילת העמים. אם, כתוצאה מהמשך הפעילות בהתנחלות, לא יתקיים תהליך שלום אמיתי לקראת הסכם, הם יצפו ויפעלו לקבל חברות מלאה באו"ם ויקדמו סנקציות נגד ישראל.
במקביל, הם כנראה יפנו גם לציבור הבוחרים שלהם. ללא התקדמות בחזית הדיפלומטית, לא סביר שהמנהיגות המעשית והמתונה הנוכחית תשרוד. הנשיא מחמוד עבאס כבר הודיע על כוונתו שלא לרוץ לכהונה נוספת. למעט סלאם פיאד, שאין לו מפלגה או תנועה בעלת חשיבות שיכולה לגבות אותו, מבחר המועמדים האחרים הוא הרבה פחות מבטיח עבור הסכם אפשרי.
גורם הזמן לשלום מעולם לא היה ברור ודחוף יותר. השעון מתקתק והזמן הולך ואוזל. ב- 32 השנים בהן הייתי מעורב בקידום השלום, מעולם לא דיברתי על דד-ליין.
אבל היום הוא קיים והזמן אינו פועל לטובתנו.
האם מישהו מתעודד מהעובדה שהזמן אינו פועל גם לטובתם. הזמן הולך ואוזל עבור שנינו.
אין פתרון לסכסוך מלבד "שתי מדינות לשני עמים". קיימת סבירות גדולה שכאשר יסגר חלון ההזדמנויות בסוף 2011, לא תהיה עוד אפשרות אמיתית להגיע להסכם במשא ומתן. אולי כבר לא תהיה הנהגה פלשתינית מתונה ומעשית שאיתה נוכל לנהל משא ומתן ואולי כבר לא יהיה רוב פלסטיני שיתמוך בפתרון כזה.
עכשיו הכול בידיים של נתניהו. הוא האיש שיכול לגרום לזה לקרות. סוגיית התנחלויות הפכה להיות הגורם מספר אחד ביכולת לקבוע האם משא ומתן בכלל יוכל להתקיים. נתניהו הוא המנהיג הישראלי היחיד שיכול לומר שהמטרה העיקרית של הציונות כיום היא לבסס את מדינת ישראל בגבולות ברורים ומוסכמים.
משמעות הדבר הוא שהמפעל הציוני צריך למקד את מאמציו בחיזוק מה שיש לנו. בהפיכת ישראל למדינת המופת שחזה תיאודור הרצל. על מנת להשיג זאת, יהיה צריך לומר בקול רם וברור, שמי שרוצה להמשיך לבנות בהתנחלויות הוא אנטי ציוני, הפועל נגד החזון הציוני ומוביל את התנועה הציונית לאבדון לאומי. ציוני אמיתי הוא זה שפועל למען השלום ואנטי ציוני הוא מי שמבקש למנוע את השלום על ידי בניית התנחלויות נוספות. ציונות אמיתית מבקשת את קיום מדינת ישראל, והאיום הגדול ביותר לקיום זה הוא המשך הסכסוך עם העם הפלסטיני.
# # #
גרשון בסקין הוא אחד המנכ"לים של "המרכז הישראלי/פלסטיני למחקר ומידע", (www.ipcri.org) וחבר הנהגת המפלגה הירוקה.
מקור: הג'רוזלם פוסט, 19 ביולי 2010,
www.jpost.com
הפרסום אושר על ידי בעל הזכויות. | | | | | ז5) יום אחר: פלסטיני מרגיש
ז ברנרד סבלה |
| | | ירושלים -
לפני כמה ימים
פגשתי את השכן היהודי שלי, ממש מעבר לרחוב, ופניו נראו בדיוק כמו הפנים שלי
ראיתי אותו משחק עם הילדים שלו, בדיוק כפי שהייתי אני משחק עם הילדים שלי
שמעתי אותו מדבר ברכות אל אשתו בדיוק כפי שהייתי אני מדבר ברוך אל אשתי
צפיתי בו פותח ביראת כבוד את הספר הקדוש שלו בדיוק כפי שהייתי אני פותח את הספר הקדוש שלי
שמתי לב שהוא מטפח את ביתו בדיוק כפי שהייתי אני מטפח את ביתי
הבחנתי שהוא משוחח בחמימות עם השכנים שלו כפי שהייתי אני משוחח עם השכנים שלי
ועם זאת
השכן היהודי שלי לא רואה אותי ולא חושב
שאני משחק עם הילדים שלי כפי שהוא משחק עם שלו
שאני מדבר ברכות אל אשתי כפי שהוא מדבר אל אשתו
שאני פותח הספר הקדוש שלי ביראת כבוד כפי שהוא פותח את הספר הקדוש שלו
שאכפת לי מהבית שלי כפי שאכפת לו משלו
שאני משוחח בחמימות עם השכנים שלי כפי שהוא עושה עם שלו
ועוד
השכן היהודי שלי אינו מכיר בכאב שלי
כשנמנעת ממני כניסה לעיר שלי דרך המחסומים שלי וגדר ההפרדה
כשתעודות הזהות של הילדים שלי נלקחות מהם
כשאני לא יכול להיות עם אשתי בגלל שהיא מהגדה המערבית ואני מירושלים
כשהבית שלי נהרס, כי אני לא יכול לקבל היתר בנייה
כשהשכנים שלי מפונים מבתיהם ואין להם לאן ללכת
השכן היהודי שלי ואני גרים קרוב כל כך זה לזה ועם זאת בעולמות נפרדים
לעולם שלו מראית עין של נורמאליות
העולם שלי הוא עולם במעבר מאיים ממעמד אחד למשנהו
הוא מרגיש מלא בחלומות אבותיו
אני מרגיש מלא בחלומות אבותיי
הוא לא ירפה
אני לא ארפה
השכן היהודי שלי ואני חולקים את המרחב הגיאוגרפי
הייתכן שאנחנו חולקים תקוות וחלומות?
האם הוא יכול לזהות את הפנים שלי אשר זהות לפנים שלו?
האם הוא יכול לגעת בכאב שלי?
האם נוכל לחלוק את העתיד בכבוד של אנשים שפניהם כל כך דומות זו לזו?
# # #
ד"ר ברנרד סבלה הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת בית לחם, וחבר המועצה המחוקקת הפלסטינית מאז ינואר 2006. מאמר מופץ על ידי שירות החדשות של קומון גראונד באישור המחבר.
מקור: רשת האינטרנט לתקשורת ערבית, 16 ביולי 2010
http://amin.org
הפרסום אושר על ידי בעל הזכויות. | | |
| |
|
|
|
|
|
1601 Connecticut Avenue, NW Suite #200
Washington, DC 20009 USA
Rue Belliard 205 Bte 13 B-1040
www.commongroundnews.org
|
|
|
|